Book of Jubilees 3

Chapter 3

א ובששת ימי השבת השנית הביאונו בדבר ה' אל האדם את כל חית השדה וכל הבהמה ואת כל עוף השמים וכל הרמש הרומש על הארץ וכל השרץ השורץ במים למיניהם על צבאותם:
1 And on the six days of the second week we brought, according to the word of God, unto Adam all the beasts, and all the cattle, and all the birds, and everything that moveth on the earth, and everything that moveth in the water, according to their kinds, and according to their types:
ב את חית הארץ ביום הראשון את הבהמה בשני את עוף השמים בשלישי, כל הרומש על הארץ ברביעי כל השורץ במים ביום החמישי:
2 the beasts on the first day; the cattle on the second day; the birds on the third day; and all that which moveth on the earth on the fourth day; and that which moveth in the water on the fifth day.
ג ויקרא להם האדם בשמותיהם וכל אשר קרא להם הוא שמם:
3 And Adam named them all by their respective names, and as he called them, so was their name.
ד ובכל חמשת הימים האלה ראה האדם את כל זאת זכר ונקבה בכל מין אשר על הארץ והוא היה לבדו ולא יכול למצוא כמוהו עזר כנגדו:
4 And on these five days Adam saw all these, male and female, according to every kind that was on the earth, but he was alone and found no helpmeet for him.
ה ויאמר ה' אלי לא טוב היות האדם לבדו נעשה לו עזר כנגדו:
5 And the Lord said unto us: "It is not good that the man should be alone: let us make a helpmeet for him."
ו ויפל ה' אלהינו תרדמה עליו ויישן ויקח לאשה אחת מצלעותיו להיות לו לאשה ויסגור בשר תחתנה:
6 And the Lord our God caused a deep sleep to fall upon him, and he slept, and He took for the woman one rib from amongst his ribs, and this rib was the origin of the woman from amongst his ribs,
ז ויבן את האשה ויער את האדם משנתו:
7 and He built up the flesh in its stead, and built the woman.
ח וייקץ האדם משנתו ויקם ביום השישי ויקח אותה אליו וידע אותה ויאמר אליה:
8 And He awaked Adam out of his sleep and on awaking he rose on the sixth day, and He brought her to him, and he knew her, and said unto her:
ט זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשתי כי מאישה לוקחה:
9 "This is now bone of my bones and flesh of my flesh; she will be called [my] wife; because she was taken from her husband."
י על כן יהיו איש ואשה לאחד, ועל כן יעזוב את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד:
10 Therefore shall man and wife be one, and therefore shall a man leave his father and his mother, and cleave unto his wife, and they shall be one flesh.
יא ובשבוע הראשון נברא האדם ואשתו ובשבוע השני הביא אותה אליו:
11 In the first week was Adam created, and the rib--his wife: in the second week He showed her unto him:
יב לכן צוותה כי תטמא שבעת ימים לבן ושבועיים לבת:
12 and for this reason the commandment was given to keep in their defilement, for a male seven days, and for a female twice seven days.
יג ויהי מקץ ארבעים יום לשבת האדם בארץ אשר נברא שם ונביא אותו אל גן העדן:
13 And after Adam had completed forty days in the land where he had been created, we brought him into the Garden of Eden to till and keep it, but his wife they brought in on the eightieth day, and after this she entered into the Garden of Eden.
יד על כן חרות על לוחות השמים, זאת תורת היולדת:
14 And for this reason the commandment is written on the heavenly tables in regard to her that giveth birth:
טו כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כפי השבוע הראשון:
15 "if she beareth a male, she shall remain in her uncleanness seven days according to the first week of days,
טז ושלושים יום ושלושת ימים תשב בדמי טהרה ובכל קודש לא תגע ואל המקדש לא תבוא עד מלאת הימים האלה היולדת זכר:
16 and thirty and three days shall she remain in the blood of her purifying, and she shall not touch any hallowed thing, nor enter into the sanctuary, until she accomplisheth these days which (are enjoined) in the case of a male child.
יז ואם נקבה תלד וטמאה שבועיים כפי שני השבועים הראשונים:
17 But in the case of a female child she shall remain in her uncleanness two weeks of days, according to the first two weeks,
יח ושישים יום וששת ימים תשב על דמי טהרה והיו לה בכולם שמונים יום:
18 and sixty-six days in the blood of her purification, and they will be in all eighty days."
יט ויהי כאשר מלאה האישה שמונים יום ונביא אותה אל גן העדן כי קדוש הוא מכל הארץ וכל עץ הנטוע בו קדוש הוא:
19 And when she had completed these eighty days we brought her into the Garden of Eden, for it is holier than all the earth besides, and every tree that is planted in it is holy.
כ לכן משפט הימים האלה ליולדת בן או בת לבל תיגע בכל קודש ואל המקדש לא תבוא עד מלאת לה הימים האלה לבן או לבת:
20 Therefore, there was ordained regarding her who beareth a male or a female child the statute of those days that she should touch no hallowed thing, nor enter into the sanctuary until these days for the male or female child are accomplished.
כא זאת התורה והעדות הכתובה לבני ישראל לשמור אותה לעולם:
21 This is the law and testimony which was written down for Israel, in order that they should observe (it) all the days.
כב ובראשית היובל הראשון היו האדם ואשתו שבע שנים בגן עדן, לעבדה ולשמרה:
22 And in the first week of the first jubilee, Adam and his wife were in the Garden of Eden for seven years tilling and keeping it,
כג וניתן לו עבודה לשעות בה ונלמדהו לעבוד בכל נגלה לעין רֹאי, ויעבוד:
23 and we gave him work and we instructed him to do everything that is suitable for tillage.
כד והוא היה ערום ולא התבונן להתבושש:
24 And he tilled (the garden), and was naked and knew it not, and was not ashamed,
כה וישמור את הגן מפני עוף השמים וחית הארץ והבהמה, ויאסוף את פרי הגן ויאכל והנותר שמר לו ולאשתו והיה לפקדון:
25 and he protected the garden from the birds and beasts and cattle, and gathered its fruit, and ate, and put aside the residue for himself and for his wife [and put aside that which was being kept].
כו ויהי מקץ שבע שנים לשבתו שם שבע שנים במספר בחודש השני בשבעה עשר בו, ויבוא הנחש ויקרב אל האשה:
26 And after the completion of the seven years, which he had completed there, seven years exactly, and in the second month, on the seventeenth day (of the month), the serpent came and approached the woman, and the serpent said to the woman,
כז ויאמר הנחש אל האשה האף מכל פרי העצים אשר בגן, אמר אלהים לא תאכלו ממנו:
27 "Hath God commanded you, saying, Ye shall not eat of every tree of the garden?"
כח ותאמר אליו מכל פרי העצים אשר בגן אמר אלהים כי נאכל ממנו:
28 And she said to it, "Of all the fruit of the trees of the garden God hath said unto us, Eat;
כט ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים אלינו לבל נאכל ממנו ולבל נגע בו פן נמות:
29 but of the fruit of the tree which is in the midst of the garden God hath said unto us, Ye shall not eat thereof, neither shall ye touch it, lest ye die."
ל ויאמר הנחש אל האשה, לא מות תמותון:
30 And the serpent said unto the woman, "Ye shall not surely die:
לא כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם, והייתם כאלהים יודעי טוב ורע:
31 for God doth know that on the day ye shall eat thereof, your eyes will be opened, and ye will be as gods, and ye will know good and evil."
לב ותרא האשה את העץ כי נחמד הוא ותאווה לעינים וכי פריו טוב למאכל ותקח מפריו ותאכל:
32 And the woman saw the tree that it was agreeable and pleasant to the eye, and that its fruit was good for food, and she took thereof and ate.
לג ותכס בראשונה את ערוותה בעלי תאנה ותתן ממנו לאדם ויאכל:
33 And when she had first covered her shame with fig-leaves, she gave thereof to Adam and he ate,
לד ותפקחנה עיניו וידע כי ערום היה ויקח עלי תאנה ויתפור אותם ויעש לו חגורה ויכס את ערוותו:
34 and his eyes were opened, and he saw that he was naked.<br>And he took fig-leaves and sewed (them) together, and made an apron for himself, and covered his shame.
לה ויקלל ה' את הנחש, ועברתו עליו שמר לנצח:
35 And God cursed the serpent, and was wroth with it for ever. ...
לו וגם על האשה קצף על אשר שמעה בקול הנחש ותאכל:
36 And He was wroth with the woman, because she hearkened to the voice of the serpent, and did eat;
לז ויאמר לה הרבה ארבה עצבונך ויגונך בעצב תלדי בנים, ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך:
37 and He said unto her: I shall greatly multiply thy sorrow and thy pains in sorrow thou shalt bring forth children, and thy return shall be unto thy husband, and he will rule over thee."
לח ויאמר גם אל האדם יען אשר שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו ארורה האדמה בעבורך:
38 And to Adam also He said, "Because thou hast hearkened unto the voice of thy wife, and hast eaten of the tree of which I commanded thee that thou shouldst not eat thereof, cursed be the ground for thy sake:
לט קוץ ודרדר יצמחו לך ולחמך תאכל בזעת אפך עד שובך אל האדמה אשר לוקחת ממנה כי על העפר אתה ואל עפר תשוב
39 thorns and thistles shall it bring forth to thee, and thou shalt eat thy bread in the sweat of thy face, till thou returnest to the earth from whence thou wast taken; for earth thou art, and unto earth shalt thou return."
מ ויעש להם בגדי עור וילבישם בהם וישלחם מגן עדן:
40 And He made for them coats of skin, and clothed them, and sent them forth from the Garden of Eden.
מא וביום ההוא בצאת האדם מגן עדן הקריב לריח ניחוח קטורת לבונה וחלבנה נטף ושחלת בבוקר כצאת השמש ביום אשר כיסה את ערוותו:
41 And on that day on which Adam went forth from the garden, he offered as a sweet savour an offering, frankincense, galbanum, and stacte, and spices in the morning with the rising of the sun from the day when he covered his shame.
מב וביום ההוא נסכר פי כל חית הארץ ופי הבהמה ועוף השמים ופי כל הולך על ארבע וכל הרמש לבל יוכלון לדבר עוד כי כולם דברו יחדיו שפה אחת ולשון אחת:
42 And on that day was closed the mouth of all beasts, and of cattle, and of birds, and of whatever walketh, and of whatever moveth, so that they could no longer speak: for they had all spoken one with another with one lip and with one tongue.
מג ויגרש מגן עדן כל הבשר אשר היה בגן העדן ויפרד כל בשר למשפחותיו ולמיניו אל המקומות אשר נועדו להם:
43 And He sent out of the Garden of Eden all flesh that was in the Garden of Eden, and all flesh was scattered according to its kinds, and according to its types unto the places which had been created for them.
מד אך בלב האדם נתן לכסות בשר ערוותו לו לבדו בכל חיה ובהמה:
44 And to Adam alone did He give (the wherewithal) to cover his shame, of all the beasts and cattle.
מה על כן צוה על הלוחות את כל יודעי משפט התורה לכסות את בשר ערוותם ולבלתי התגלות כאשר יתגלו הגוים:
45 On this account, it is prescribed on the heavenly tables as touching all those who know the judgment of the law, that they should cover their shame, and should not uncover themselves as the Gentiles uncover themselves.
מו ובראש החודש הרביעי יצאו האדם ואשתו מגן עדן וישבו בארץ אלדד, בארץ אשר נבראו שם:
46 And on the new moon of the fourth month, Adam and his wife went forth from the Garden of Eden, and they dwelt in the land of ’Eldâ, in the land of their creation.
מז ויקרא האדם שם אשתו חוה, ולא היה להם בן עד שנת היובל הראשון:
47 And Adam called the name of his wife Eve. And they had no son till the first jubilee,
מח ואחרי כן ידע אותה והוא עבד את אדמתו כאשר הראה בגן העדן:
48 and after this he knew her.<br>Now he tilled the land as he had been instructed in the Garden of Eden.
Previous ChapterNext Chapter